<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ו ח"א</h1>
<h2>דף נב:</h2>
נותן מתנה כיון שהחזיק בה האחר כגון נעל פרץ וגדר (כאשר כתבתי בדיני קרקעות) קנה ואם בפניו של נותן אין צריך לומר לו כלומר הנותן למקבל לך חזק וקני אבל שלא בפני הנותן חזקה אינה מועלת עד שיאמר לו לך חזק וקני וכן אם נתן צרור בחור כדי להעמיד בה המים להשקות השדה וכן אם נטל צרור מהכותל כדי שיכנסו שם המים להשקות הוי חזקה בתרא. נתן שדות מפוזרות והחזיק באחת או החזיק לקנות אותה ואת חבירתה או את המצר לא קנה אלא אות' זולתי אם אמר לו חזק באחת לקנו' כולן (כמו שכתבתי בדיני קרק' בח"א) כי קנה והוא שנתן דמי כולן אבל במתנה לא קנה כי לא נתן דמי' זולתי אם אמר לו חזק באחת לקנות כולן בתרא.
<h2>דף סג.</h2>
תנו חלק לפלו' בנכסי או בשום דבר והוא בריא נוטל רביע ופי' רב אלפס שאין דרך לומר חלק פחות מרביע ואם אמר יחלוק פלוני בנכסי יטול החצי ופי' רי"ף עיקר וכן הסכימו הפוסקים בתרא. נותן שדה או בית בסתם קנה כל אותם הדברים שאינם מכורים בסת' לגבי מכר כגון בור ודות וכיוצא בהן ואב' מגאש כתב דהא דאמרינן דקנה בסתם במתנה דוקא בור ודות וגת ושובך וחרוב המורכב וכיוצא בו שהן בתוך הבית אבל דבר שאינו בתוך הבית או בתוך המצר או בתוך השדה כגון יציע וחדר לפנים ממנו לא קנאם במתנה כמו שלא קנאם במכירה ונראה דאף על גב דלא כתב עומקא ורומא דקנה בסתם עומק ורום אף על גב דגבי מכר לא קנאו בסתם וכן נראה עיקר בתרא. נותן ספינה דינו כדין מוכר מה נתן ומה לא נתן כך כתב רשב"ם בתרא.
<h2>דף קל.</h2>
בריא המחלק נכסיו על פיו וקנו ממנו ואומר איש פלוני שהוא אחר יירשני במקום שיש בן ואפילו בת או שאמר כך לבת בין הבנים לא אמר כלום מאחר שאין ראוי ליורשו כי במתנה כלומר שכתב בלשון מתנה פשיטא כי דבריו קיימין אבל כתב בלשון ירושה לא אמר כלום כמו בשכיב מרע. אבל אם אמר לבן בין הבנים או לבת בין הבנות שראוי ליורשו באותה ירושה ואמר בני פלוני יירשני בעיא בגמרא ולא איפשיטא ולא עבדי בה עובדא ולא קנה. כך כתב רב אלפס וכן כתב רב האיי גאון ור"ח כתב כי דבריו קיימין וראשון עיקר וכן כתב הר"מ במז"ל בזכיה. בתרא. מתנ' שכתוב בה בחיים ובמות או מחיים ובמות מחלוקת ונראה לשון רב אלפס שפסק כרב דאמר הרי היא כמתנת ש"מ ואינו קונה אלא לאח' מיתה והא דקאמר מחיים סימנא דחיי' בעלמא וכן נראה מסוגיית הגמרא אמרי נהרדעי והלכתא כוותיה דרב ושקי' וטרי בגמרא אליביה ואף על פי שהרמב"ם פסק כשמואל שהיא מתנה גמורה מחיים והוא כמו שאומר מעתה ועד עולם העיק' כדברי רב אלפס בגמרא בתרא [קנ"ג ע"א]. מתנה שאינו יכול להקדישה וליתנה ולמוכרה ולעשות בה כל חפצו אינה מתנה. וכתבו התוספות וכן הרא"ש ואם פי' בה על מנת שלא יקדישנה או שלא ימכרנה הוי מתנה לאותו דבר שנתן לו רשות בתרא [קל"ד ע"א] וכן נראה מדברי רב אלפס ורמב"ם.
<h2>דף קלו.</h2>
מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קניא אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ופי' שמפור' בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי אז תחול המתנה מהיום וכל ימי חייו יכול לחזור בו כמו במתנת שכיב מרע כך פירשו התוספות וכן הרא"ש והר"מ במז"ל כת' במתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה הרי היא כמתנת ש"מ ואינה קונה אלא לאחר מיתה שמשמע דברים אלו אף על פי שקנה גוף מהיום אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאחר מיתה. וכן פי' אבן מאגש וקצת מהמפרשים כגון הרמב"ם ז"ל ושני הפירושין עיקר לענין פסק הלכה בתרא מציעא. כותב נכסיו לבנו או לאחר מותו בין שיש בו קנין בין שאין בו קנין אינו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה אלא לאחר מיתה כי אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו כלומר אף על פי שאין כתוב בה מהיום הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו. ולא נאמר אין שטר אח' מיתה שאלו היה כך לא היה כתוב בו זמן וכן כתב רב אלפסי ור"ח כתב כי נהגו במתיבת' שאם אין בה קנין שצריך לכתוב מהיום ולא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אלא כשיש בו קנין ויש מי שכתב שאם יש בו קנין אפילו אין בו זמן אינו צריך לכתוב מהיום בתרא. כותב נכסיו לבנו לאחר מותו שום א' מהם אינו יכול למכור לבדו מכירה גמורה מכר האב מכורין עד שימות. מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ולאחר מיתת האב קנה לוקח כי קנין פירות של האב שיהיה לו בנכסים לאו כקנין הגוף דמי מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב קנה לוקח לאחר מיתת האב ומה שאמרנו מכר האב מכורין עד שימות ולוקח אוכל פירות עד שימות האב ולאח' מיתת האב יוציאנה הבן מהלוקח ואם נמצאו שם פירות מחוברין שמין אותם והבן נותן דמיהם ללוקח פי' שמין כמה הקרקע שוה עתה עם אלו הפירות וכמה היתה שוה בלא הם וכך יפרע הבן ללוקח ואפילו שיהיו שוין יותר אם היו תלושין אותם עתה אין שמין אותם אלא על גבי קרקע וכן הדין בכותב נכסיו לאח' מהיו' ולאחר מיתה דשמין הפירות המחוברין ליורשים וכן הכותב לאביו מהיום ולאחר מיתה ומכר האב בחיי הבן ומת האב בחיי הבן וכן הכותב מהיו' ולאחר מיתה ומת הבן בחיי האב ומת האב בחיי הבן שמין המחוברים ליורשין ולעולם כשלא מכרם האב בחייו האב אוכל פירות ואם הניח האב פירות תלושין או במחובר פירות העומדין ליתלש שהגיע זמן לתולשן הרי הם של יורשי האב פי' או תלושין אפילו נתלשו קודם זמנם ולא מן הבן אם יש לו לאב יורשים אחרים והמחוברים שלא הגיע זמנם ליתלש יהיו של בן ולא שמין אותם כדי לתת דמיהם ליורשים כמו שכתבתי גבי לוקח כי דעתו של אדם קרובה אצל בנו ודעתו להניחם לבנו וכן הדין אם מת הבן בחיי האב ואח' כך מת האב דזכו יורשי הבן ולא יורשי האב בתרא כתובות.
<h2>דף קלו:</h2>
נכסי לך ואחריך ירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ואם ראשון ראוי ליורשו לא אמר כלום וכן נכסי לך ואחריך לפלוני מת ראשון קנה שני מת ב' הרי אלו של יורשי שני מת ב' בחיי ראשון הרי הנכסים של יורשי ראשון ואע"פ שאין לשני אלא מה שנשאר מן הראשון אסור לראשון למכור או ליתן גוף הקרקע אלא אוכל פירות עד שימות וירש שני ואם עבר ומכר אפילו אם היה בהן עבדים והוציאן לחירות או כלים ועשאם תכריכים למת מעשיו קיימין ואם הראשון מכר ואכל הלוקח אין השני מוציא מיד הלקוחות שאין לשני לא גו' ולא פירות אלא הנשאר מן הראשון ודוקא שמכר או נתן הראשון לאחרים אבל מכר או נתן לבנו או לאחד מיורשיו לא עשה כלום וכן אם נתן הראשון במתנת ש"מ אפילו לאחרים לא עשה כלום שאין מתנת ש"מ קונה אלא לאחר מיתה ומיד שימו' קנה השני ואין חילוק בזה בין שאמר ואחריך לפלוני ובין שאמר ואחריך ירש פלו' זולתי כשהוא בריא ואמר ואחריך לפלוני אין חילוק בין שהיה ראוי ליורשו ובין אינו ראוי כי בין כך ובין כך יש לשני מה ששייר ראשון אבל שכיב מרע כל לשון מתנה סתם ליורש הוא בלשון ירושה וירוש' אין לה הפסק ואפילו ואחריך לפלוני אין לשני כלום במה ששייר ראשו' אלא יורשין של ראשון ירשו אותו ופירשו הגאונים דוקא כשאמר אחריך יכול למוכרו לכל אדם אבל אם אמר ואחריך ליורשי שלא נתן לו אלא בחיי מקבל ואחריו ליורשי נותן אין יכול למוכרו מקבל בתרא. מה שאינו ראוי עדיין לו אדם מתנה שלא יזכה בה כך כתב הרמב"ן אבל בתלמוד בבלי דנחלה הבאה לו ממקום אחר מתנה עליה שלא ירשנה באמירה בלא קנין ובדבר שלא בא לעולם תמצא מזה הדין והחילוק הוא כך דבר שאינו ראוי לו עדין כגון שנשא אשתו שאינו ראוי ליורש' עדין מתנה עליה אבל בראוי ליורשו לא כגון אחר שנשא' וכגון אביו או מבני משפחתו שראוי ליורשו כתובות. כותב נכסיו לשני בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה עדות הכל בטל וכן כת' רש"י רב אלפס והרמב"ם מכות. שור זה נתן לך ע"מ שתחזירהו הקדישו והחזירו הרי זה מקודש ומוחזק ואם אמר ע"מ שתחזירהו אינו קדוש דמידי דחזי לו קאמר בתרא [קל"ז ע"ב]. כותב נכסיו לאחר ואמר הלה אי איפשי בם לא קנה ודוקא בצווח מעיקרו כשבאה המתנה לידו אבל שתק ולבסו' צווח קנה והתוספות כתבו וכן הרא"ש בצווח מעיקרו לא קנה וחזרה המתנה לנותן אבל שותק ולבסוף צווח אינה חוזר לנותן דכיון דשתק קני ליה וכשצוח הפקירה וכל הקודם בה זכה בה ואותה של מעלה שכתבתי בדין הראשון מזה החלק מיירי כך ששתק ולבסוף צווח וכן עקר בתרא [שם]. קני כחמור לא קנה קני (ואת חמור) [את וחמור] קנה מחצה בתרא [קמ"ג ע"א] קדושין [נ"א ע"א]. בן שמכר בנכסי אביו ומת הבן בחיי אביו ואחר כך מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות ואפילו המעות שקבל אביו אינו מחזיר בגמרא בתרא [קנ"ט ע"א].
<h2>דף קלז:</h2>
מקבל מתנה אחר שבאת מתנ' לידו או השטר שהגיע לידו יש לשון שיאמר מקבל שאינה כלום ויש לשון שיקבלנה בעל כרחו כגון אם אמ' מתנה זו מבוטלת היא תבטל אי איפשי בה לא אמר כלום ויקבלנה בעל כרחו ויגבה ממנה בעל חובו אבל אם אמר היא בטלה אינה מתנה דבריו קיימין ואינה כלום פי' וחוזרת לנותן ונראה מפי' רש"י אפילו חב לאחרים כי המתנה לעולם לא יצאת מחזקת הנותן אעפ"י שלא היה נאמן בדבר שהיה בחזקתו במקום שחב לאחרים והראב"ד כתב דוקא שלא חב לאחרים כי נתינה בעל כרחו הויא נתינה וכן פריעת ב"ח ורש"י פי' דוקא במקרקעי אם אמר אי אפשי לא אמר כלום כלומר אי אפשי שתהא המתנה קיימת אבל לא הפקיר הקרקע כי אין הקרקע בידו וגובה ממנו חובו בעל חובו אבל מטלטלין קיימא לן הנותן מתנה לחבירו ואמר אי איפשי בה כל הקודם בה זכה מאחר שבאו המטלטלין לרשותו הוי לשון הפקר שמסלק עצמו מהם וכבר יצאו מרשות הנותן והוי הפקר גטין. כתוב בשטר מתנה שמוסר שנתן לו נתתי שדה פלוני לפלוני או נתתיה לו או הרי היא שלו שלם לשון מתנה ודוקא בשטר אבל אמר באמירא בעלמא נתתי אינו כלום אם לא קנו מיניה או במתנת ש"מ דקני באמירה אבל בריא שכתב אתננה לו לא קנה ואם אמר נתתי שדה פלוני לפלוני וכופר המקבל חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר והוי מתנה ומקבל אוכל פירות כתבתי ונתתי לך וכופר המקבל נאמן המקבל ויכול לחזור נותן ואוכל פירות נותן ואם מת מקבל ובנו כופר יתנו פירות ביד שלי' עד שיבאו עדים שנתנה לאביו וקבלה כי יותר הדב' תלוי בהודא' מקבל מהודאת נותן כי מקבל הודאת בעל דין כק' עדי' אבל נותן אולי הוא סבור שנתן לו על ידי אחר והאחר לא נתנה לו ועל כן הוא אומר נתתי ולפיכך נאמן מקבל כשאומר לא כתבת ולא נתת לי אבל כשמת מקבל ונותן אומר כתבתי נתתי לאביך בפני' והבן אומר לא אולי הבן טעה כמו הנותן והוה ליה ספק וספק ולפיכך משלשין הפירות שאם לא היה הבן במעמד אפילו כופ' הבן הויא מתנה וכן פי' התו' גטין.
<h2>דף קמח:</h2>
נתן בית לאחד ודיוטא לאחר לא שייר מקום דיוטא וקנה הראשון הבי' והדיוטא אבל אם נתן הבית חוץ מן הדיוטא הרי שיור ואם יכול להוציא בה זיזין וכל דינה כדין המוכר את הבית ע"מ שהדיוטא שלי (וכתבתיו בדיני קרקעות בח"א בדין מכר הבית ולא כתב שהקנה לו עומק' ורומא) בתרא לשון הרמב"ם ז"ל כל הנותנין נכסיהם כשתתבטל המתנה ויחזרו כל הנכסים לבעלים הראשונים אין מקבל המתנ' ומחזיר הפירות שאפילו נתן האדם מתנה בפירוש ע"מ להחזיר כל ימי חיי פלוני הרי זה אוכל פירות כל זמן המתנה כמו שבארנו בזכייה ובמתנה פ"ו. נכסי לך ולבני' הוא נוטל מחצה והבנים מחצה פירוש ואפילו יהיו נפרטין מרובין נכללים מועטים יגיע חלק לא' מן הנפרטין יותר פחות מאחד מן הנכללין כגון נכסי לפלוני ופלוני ולבנו ראובן וראובן אין לו כי אם שני בנים כך כתבו התוספות והרא"ש וכתב הרמב"ם ז"ל דאין הכל נוטל אלא כא' מן הנפרטין וראשון נראה עקר בתרא [קמ"ג ע"א]. הקנה לו שידור בבית זה או שיאכל פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר בית זה לדירה או דקל זה לפירותיו שישתעבד גוף הבית או גוף הדקל לדירה ולפירותיו וכל זה בבריא אפילו בקנין וכן בש"מ כי כל דבר שאינו מועיל בקנין בבריא אינו מועיל בש"מ באמירה. בתרא [קמ"ז ע"ב]. כתב חצי נכסיו לפלוני ובשטר אחר כתב כך לאדם א' ולא אמר חציו האחר או באותו השטר בעצמו כתבתיו בדיני עבד בדין הכותב נכסיו לשני עבדיו ונראה מאותה הלכה לפי פרש"י שקנו בין שניהם החצי וכן כתב הרא"ש. אמר בקנין יטול יזכה ויחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הן וקנה וכן יחסין וירש בראוי ליורשו יהנה מהן יראה בהן יעמוד בהן ישען בהן לא קנה וכל זה בבריא בקנין או בש"מ באמירה (ובדיני שכיב מרע תמצאנו הלשונות המוע[י]ל[י]ם בהם) וכתב הרמב"ן ביוחסין וירש אם אינו ראוי ליורשו נוטלן משום מתנה ואם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה בזכייה ומתנה בתרא. מכר או נתן קרקע לאח' וקודם שיגיע השטר לידו ואחר חתימה מכרה או נתנה לא' קנה האחרו' ולא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו ויש חולקין בזה מציעא כותב כל נכסיו לבניו בבריא הוא ואשתו אין נזונין מהם כתובות [מ"ט ע"ב] ואם שייר בפירות מזונות משכירין לו שמש וכן משיאין לו אש' במקום שמש שהכל בכלל מזונות. חצי שדה פלוני נתונה לך נוט' חצי מן הכחוש שבה ואפילו למאן דאמר נותן בעין יפה נותן שיד בעל השטר על התחתונה ואם אמר ליה לרוח פלוני נוטל חציה באותו רוח כן כת' א' מאגש בתרא.
